הפעם האחרונה שהייתי במשחק כדורגל היה מזמן.

ב-2009 הייתי באצטדיון רמת גן לצפות במכבי חיפה נגד באיירן מינכן במסגרת ליגת האלופות.  

חיפה הפסידה 3:0 ולמרות שקניתי כרטיס למשחק ה"בית" הבא נגד יובנטוס, לא ניצלתי אותו. 

אצטדיון רמת גן לא נועד לכדורגל. הכסאות שקיבלתי היו מאחורי השער, כמעט בגובה הדשא. לא ממש יכלתי לראות את המשחק וגם הקהל היה בלתי נסבל, אלים, קולני ולא נעים. העדפתי לראות את המשחק נגד יובה בבית. שם הפסידה חיפה "רק" 1:0.

הפעם, זה קצת שונה.

ליגת ה-MLS שרצה כבר מעל 20 שנה, הגיעה בשנים האחרונות לשיא וממשיכה לטפס למעלה. היציעים מלאים והקהל האמריקאי המגוון יצר שירים שהם נוהמים כמעט כמו באירופה. 

אמנם הרמה של הכדורגל לא עלתה פלאים ונותרה חלשה בהרבה מהליגות המובילות באירופה, חווית הצפייה והאווירה השתפרה בהרבה.

לניו-יורק יש שני קבוצות בקונפרנס המזרחי. ניו-יורק אף.סי והניו-יורק רדבול. אשר ממוקמות במקום הראשון והשני בקונפרנס בכבוד. 

היום, נסעתי לינקי סטדיום בברוקנס, שם משוחקים המשחקים של שני המועדונים כדי לראות במה מדובר.

יום קיצי חם של 33 מעלות הוא דבר יחסית נדיר בניו-יורק…אם כי בקיץ זה דווקא נורמלי.
הכסא שקניתי לא היה רחוק מהדשא. הייתי מספיק קרוב כדי להביט לשחקנים בעיניים והם יכולים להביט חזרה אל תוך שלי. האצטדיון היה ברובו ריק, אך הכסא שלי היה ביציע של "השרופים" ולמרות תפוסה של אולי %5, עדיין נהניתי מן החוויה.

המשחק התחיל לאחר שצנחנים קפצו ממסוק עם כדור המשחק, בדיוק לפני ההמנון. אני לא יגיד שלא התלהבתי. זה היה מגניב.

שריקת הפתיחה באה ואני לא מתכוון לייפות שום דבר. רמת המשחק הייתה נמוכה משציפיתי. למרות ששמעתי שהיציעים של המ.ל.ס מלאים ושהרמה השתפרה, במציאות התבדיתי. הייתי משווה את רמת הכדורגל לליגת הלאומית בישראל, כאשר הרמה של ליגת העל הישראלית בהשוואה…גבוהה בהרבה. השחקנים היו איטיים וכמעט לא זזו ללא כדור. היו כמה מסירות ובעיטות לשער, שהיו מביכים אנשים גם בליגת קט-רגל.

השחקנים נראו משועממים, לכאילו שהם לא רוצים להיות שם. דווקא הקבוצה האורחת של אטלנטה באה לשחק עם קצת יותר רצינות, אך במרבית שלביי המשחק ניו-יורק שלטה בכדור כמעט ללא עוררין.

1-0 לניו יורק בדקה ה-37 והיא יורדת למחצית ביתרון.

המחירים של הדוכנים ביציע לא היו נוחים ותקראו לי קמצן אך הסתפקתי במים מהקולר.

עשר דקות אל תוך המחצית השנייה ואטלנטה משווה. התיקו החזיק רק שתי דקות, כאשר ה"כוכב" ומלך השערים של ניו-יורק וולנטין קסטז'אנוס מכניס את השני שלו במשחק. 2-1 לניו-יורק.

ניו-יורק המשיכה להיות דומיננטית ורק שחקן אחד תפס לי את העין. המגן הימני של ניו-יורק אנטון טינרהולם השוודי בן ה-31. היה נדמה שהוא השחקן היחיד במגרש שיכול לשחק בפרמייר ליג וע"פ התנועה שלו, היה קצת יותר חכם מחבריו לקבוצה והיריבים.

האוהדים כבר היו בטוחים בנצחון שלהם ובעוד 3 נקודות בראש טבלת המזרח של המ.ל.ס אך לגורל דרך משלו.
בדקה ה-86' אטלנטה מבקיעה שער שנראה כמו מאימון של אקדמיית הנערים של שפילד וונדסדיי.
משחק לא מרגש במיוחד, נגמר 2-2.

ווידאו ערוך, יחסית חובבני מהיום:

אז כן, המשחק MLS הראשון שלי לא בדיוק הרקיע שחקים.
היה נחמד להיות באצטדיון אך רמת המשחק הייתה נמוכה מאוד.
מאכזב, אבל אני לא בוכה או מתלונן…אולי הייתי צריך לקנות איזה עוף מטוגן כי המשחק היה דלוח.

שבוע הבא? משחק בייסבול ואחריו? משחק WNBA.
בוא נקווה שיהיה קצת יותר עניין ספורטיבי במשחקים הבאים.